כשהייתי בבית ספר יסודי, בכתה ה', שרה המורה לגאוגרפיה, בחרה ללמד אותנו על שתי מדינות עיקריות: על הודו ועל יפן. אני זוכרת שתמיד הייתה נסערת ונרגשת במיוחד כאשר דיברה על שתי המדינות האלו, אולי מתוך הכרות אישית שלה, או אולי מתוך רצון עז לבקר בהן. אני זוכרת איך תיארה עם הרייש הירושלמית המתגלגלת שלה ותוך התפעלות עצומה כיצד ברכבות ביפן עומדים סדרנים מיוחדים עטויי כפפות לבנות שתפקידם לדחוס פנימה את הנוסעים לתוך הרכבת. אז, באמצע שנות השמונים בירושלים, למי שאפילו תל אביב נראתה רחוקה ושונה, יפן נראתה בכלל לא מושגת, בטח לא יעד לבקר בו בקרוב.

גם אחרי הצבא, כשטיילתי באוסטרליה והכרתי את טקה (Taka) המתוקה מיפן, גם אז עדיין יפן נראתה כיעד לא מושג. דרך טקה למדתי קצת על התרבות היפנית: על החביבות, העדינות, הכבוד והנימוס. על הדגש לאסתטיקה ועל החיבה לדברים חמודים, מסודרים ויפים. בעוד שטקה התארחה אצלי בארץ פעמיים מאז שהכרנו באוסטרליה, זה היה ברור לשתינו שביקור הדדי ביפן לא יקרה בקרוב. יפן הייתה מורכבת מידי, יקרה, רחוקה.

למרבה השמחה, העולם שאנחנו חיים בו דינאמי ומשתנה כל הזמן, ובעקבות שינויים כלכליים ותרבותיים שעברו על יפן בשנים האחרונות, היא הפכה לנגישה הרבה יותר לתייר המערבי ובשנתיים-שלוש האחרונות הפכה ליעד מאוד פופולארי בקרב הישראלים שיודעים מיד לזהות יעדים מוצלחים ומעניינים בעולם. מזה שנתיים שאני רוצה לטוס ליפן, אבל בסופו של דבר הנסיעה שלי לטוקיו הייתה ספונטנית במיוחד, כ – 3 שבועות קודם הזמנתי כרטיסי טיסה וסגרתי במהירות מלון, ניצלתי את המחירים הנמוכים יחסית של תחילת יולי (לא עונת תיירות ביפן) והחלום הישן שלי הפך למציאות. החלטתי להתמקד בטוקיו בלבד. בתור חובבת ערים גדולות טוקיו נראתה לי כיעד קסום במיוחד, לונה פארק ענק שגם הזמן שהקצבתי לו לא יספיק. התייחסתי לנסיעה כאל נסיעת הכנה לטיול ארוך ומקיף יותר ביפן שיקרה בוודאי בשנים הקרובות.

ואכן טוקיו לא אכזבה כלל. אם גם אתם אוהבים ערים גדולות, חולמים בלילות על ניו יורק, לונדון ופריז אתם תאהבו מאוד גם את טוקיו. בשונה מהערים המערביות, טוקיו משלבת בתוכה מודרניזציה, אפילו את שיא המודרניזציה והחדשנות יחד עם מסורת עתיקה ומיוחדת. בלב העיר הסואנת עם אורות הניאון המנצנצים, המכוניות הכי חדישות אפשר לראות נשים לבושות כמיטב המסורת עוטות עליהן קימונו, אוחזות שמשיה ומהלכות בקבקבי עץ. מקדשים עתיקים בלב גינות מוריקות נמצאות במרכז העיר, מרחק קצר של הליכה מהרכבת המודרנית. גם הקולינריה היפנית משלבת מסורת בצד חדשנות ומודרניות.

אבל מעל הכל, מה שהכי ייחד בעיניי את העיר זוהי התרבות של האנשים. הנימוס, האדיבות, הסבלנות, ההתחשבות באחר. רכבות בתוך העיר עמוסות אדם הנמחצים זה לזה, אבל הנסיעה עוברת בשקט מופתי. אף אחד לא משוחח בקולי קולות בטלפון, לא צועק לחבר שלו. אנשים רבים עוטים עליהם מסכות של רופאים לא מתוך חשש להידבק, אלא כדי שלא להדביק. כל הזמן התחושה היא שמתחשבים באחר.

אז מה עושים בטוקיו? חשוב לי להדגיש לפניי הכל כי אני לא מומחית ליפן, וביקרתי בטוקיו פעם אחת בלבד, כל ההמלצות מבוססות על ניסיוני האישי בלבד ואיך שאני רואה את הדברים. ממליצה לפניי שנוסעים, כמו לכל יעד אחר בעולם, ואולי לטוקיו אפילו במיוחד, לעשות שיעורי בית יסודיים וללמוד היטב על העיר הכל כך מיוחדת הזאת.

לינה

איפה לישון בטוקיו? האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות. כמו בכל עיר גדולה מרושתת בתחבורה ציבורית ענפה חשוב להיות סמוכים לתחנת רכבת שממנה תוכלו להגיע כמעט לכל מקום. רוב הישראלים ממליצים לישון באזורי שינג'וקו או שיבויה התוססים במיוחד, אבל אני שמחה שהקשבתי לאינטואיציה שלי ובחרתי אזור שקט יותר – בגינזה. גינזה נחשבת לשכונה יוקרתית, יש המשווים אותה לשדרה החמישית בניו יורק (לעומת שיבויה שמשווים אותה לאזור הטיים סקוואר) ואכן תוכלו למצוא בה את כל מותגי היוקרה שהם בבחינת לראותם בלבד – לואי ויטון, דיור, גוצ'י, הרמס ועוד. (יחד עם זאת יש כאן לא מעט מותגים עממים לחלוטין כמו H&M, זארה ואיך לא – יוניקלו היפנית). האזור עצמו תוסס אבל לא הומה תיירים כמו שיבויה. המלון בו ישנו הוא מלון Tokyu Stay Ginza השייך לרשת Tokyu Stay ולה מלונות רבים בעיר. המלון מדורג כמלון 3 כוכבים, אבל כמובן שהסטנדרט כאן הוא גבוה והמלון פשוט מצוין. אע"פ שמדובר בחדר קטן יחסית (ובחרנו בחדר בגודל בינוני) הוא מאובזר בכל מה שצריך – החל מקומקום מים, מיקרוגל ועד למכונת כביסה עם מייבש, נעלי בית, אמבטיה נוחה ועוד. כבר מרגע הנחיתה בטוקיו עוד בשדה התעופה אפשר להבין שסטנדרט חדרי הנוחות, השירותים והמקלחות שונה מכל מה שאנחנו מכירים והכל מבריק ונקי, מאובזר ומוקפד בכל פרט שחשבתם (ולרוב בכלל לא חשבתם) עליו. עוד בונוס שקשור למלון הזה: ממש בסמוך אליו במרחק של כמה צעדים מדלת הכניסה נמצא סניף של רשת Ippudo רשת מצוינת לראמן (ללא ספק הראמן הכי טעים שאכלתי בחיים). הסניף פתוח בשעות ארוכות מהמקובל ובכל זאת כמעט בכל שעות היממה עמוס ותור של מבקרים משתרך בכניסה אליו. כמעט בכל ערב מצאנו את עצמנו אוכלות ראמן מעולה במסעדה רגע לפניי שסגרנו את היום.

גינזה

גינזה שופעת בבתי כלבו יוקרתיים, בנייני רבי קומות של ביגוד, הנעלה וקוסמטיקה כמו Mitsukoshi ו – Matsuya . רובם די משעממים, אבל החלק הכי מעניין הוא קומות המרתף שלהם שבהם תוכלו למצוא היכלי אוכל מטורפים, עצומים בגודלם והמציעים שפע של מזון: אוכל יפני מסורתי בצד מאפים מערביים של מיטב אושיות הפטיסרי מכל העולם. השפע מטורף ומסחרר, וגם אחרי כמה סיבובים בקומה העצומה תגלו שעדיין לא ראיתם את הכל ועוד דוכנים מיוחדים יחשפו בפניכם.

תוכלו למצוא כאן את ה – Melonpan היפני: לחמנייה מתקתקה רכה ואוורירית במיוחד עם קראסט של בצק פריך. הלחמנייה נקראת כך בשל המראה שלה שמזכיר מלון מזן מסוים. גם אם לא תקנו כאן לחמנייה כזאת אתם חייבים במהלך הביקור שלכם לנסות לפחות אחת כזאת, אפילו מאחת מחנויות 7/11 הפרושות בעיר. בכל מקום שטעמתי אותה היא פשוט הייתה מצוינת.

עוד עוגה נוספת שאסור לכם להחמיץ היא Kasutera: עוגת דבש הנראית הכי סתמית ופשוטה למראה, אבל למעשה זו עוגה רכה, לחה וטעימה בצורה יוצאת דופן. גם את חברתה ה – Baumkuchen שהיא למעשה פנקייק דקיק מגולגל לשכבות היוצרות עוגה בצורת טבעת מומלץ מאוד לנסות.

עוד מומלץ – קווין אמאן: שבלול בצק עלים וקרמל של Joel Robuchon פשוט מושלם עם קרמל מתפצפץ וטעים.

עוגה מסורתית בשם Moon cake. עוגה העשויה מבצק עדין ורך ובמלית מתוקה של שעועית שהרגישה כמו מלית מצוינת של מעמול של אגוזים ותמרים.

עוד תוכלו למצוא במקום פירות במחירים שעושים להתגעגע לרמי לוי… האבטיח בתמונה לדוגמא עולה למעלה מ – 200 ש"ח והדובדבנים היפים לצידו 19,440 ין שהם כ – 640 ש"ח. בכלל פירות וירקות הם לא משהו שניתן למצוא בשפע ובכל מקום. כמובן שלא בכל מקום המחירים כל כך גבוהים, אבל כמעט תמיד המבחר יהיה מצומצם ביחס למה שאנחנו רגילים בארץ.

לא רחוק מבתי הכלבו הגדולים בגינזה נמצאת גם חנות מיוחדת לקיטקט. בחנות הקטנה תוכלו למצוא את חטיף השוקולד המוכר בטעמים שרק היפנים יודעים לייצר – קיטקט תה ירוק, קיטקט פטל, קיטקט תפוח ובטעמים עונתיים כמו מלון, מנגו ועוד. אנחנו הלכנו על קיטקט בטעם תפוח שקצת אכזב כי טעם התפוח היה חלש ולא מספיק דומיננטי. בכל מקרה, קיטקט בטעמים תוכלו למצוא בהמון מקומות בעיר ובעיקר בחנויות המזכרות והקומביני – חנויות הנוחות הפרושות בעיר בכל פינה ופתוחות בשעות ארוכות מהרגיל. מרבית החנויות לא מחזיקות את כל הטעמים שתוכלו למצוא בחנות הקיטקט המיוחדת, אלא רק מבחר מצומצם של 2-3 טעמים שונים.

בהמלצתה של שרון המקסימה ביקרנו בגינזה גם ב Café Dior by Pierre Hermé בית הקפה המעוצב למשעי של הרמה בקומה האחרונה של החנות של דיור. כפי שאפשר להבין מדובר במקום יוקרתי, יפה ומאוד מוקפד. החל מהעיצוב של המקום, כלי הכסף היפים, השירות האישי הנעים והאדיב, וכמובן גם בקינוחים עצמם. בחרנו שני קינוחים – קינוח קייצי של גלידת מנגו המונחת בקערית מרנג.

וקינוח של שוקולד חלב ואגוזי לוז על בסיס דקואז אגוזי לוז.

שני הקינוחים היו כצפוי מצוינים. האחד פירותי, קליל ומרענן והשני עשיר ושוקולדי.

קינוח המנגו הוכן מול עינינו:

המקום כפי שאפשר להבין לא זול, 2 קינוחים ושתייה עלו לנו כ – 9000 ין (כ – 300 ש"ח), אבל יחד עם זאת זוהי כמובן חוויה מיוחדת לחובבי הקינוחים ואני ממליצה לאפשר לעצמכם לפחות ביקור אחד בבית קפה מהסוג הזה. באותו הרחוב תוכלו למצוא גם את Ladurée  ששוכנת בקומה העליונה של בית הכלבו Mitsukoshi ומאפשרת תצפית כיפית ל"צומת ניסן" הקרויה על שם אולם התצוגה של חברת המכוניות ניסן הנמצאת ממש בצומת. גם ב Ladurée תוכלו למצוא מבחר קינוחים נהדרים אנחנו הגענו לשם בסמוך לסגירה והסתפקנו במקרונים בלבד.

לא רחוק מגינזה נמצא שוק הדגים המפורסם צוקיג'י Tsukiji. אם ראיתם בעבר תוכניות טלוויזיה על יפן ועל טוקיו בוודאי זכורה לכם המכירה הפומבית של דגי הטונה המתקיימת בשוק בכל בוקר (ליתר דיוק לפנות בוקר). שוק הדגים, הנחשב לאחד משווקי הדגים הגדולים בעולם, הפך בשנים האחרונות ליעד תיירותי פופולארי והוא מהווה את אחת האטרקציות היותר מפורסמות בעיר. אם תרצו לחזות במכירה הפומבית המתקיימת בתוך השוק תצרכו להגיע לשוק הפנימי ולמחסנים לפניי 5 בבוקר (ואפילו ב – 04:00). הכניסה למכירה נעשת על בסיס מקום פנוי ורק שתי קבוצות של 60 איש בכל פעם מורשת להיכנס פנימה. לרוב התורים ארוכים הרבה יותר וחלק גדול מהתיירים לא זוכה לצפות במכירה.

אנחנו ביקרנו רק בחלקו החיצוני של השוק שבו יש דוכנים רבים, רובם מוכרים דגים או מאכלי ים נוספים, חלקם ירקות ופירות (הזדמנות לקנות שורש וואסבי). המקום מלא במסעדות קטנטנות שמוכרות סושי טרי. לרוב המסעדות תור ארוך ארוך ותצטרכו סבלנות רבה כדי להיכנס פנימה.

עוד תוכלו למצוא בדוכנים מוצ'י ענקיים מלווים בפירות. מוצ'י הוא ממתק יפני מסורתי עשוי אורז ועשיר מאוד בעמילן, יש לו מרקם צמיגי מאוד ועצם האכילה שלו יכולה להיות מאתגרת. בכל שנה נחנקים כמה קשישים ביפן מאכילת מוצ'י והמדינה מוציאה הזהרות בנושא… אני ממליצה לטעום דווקא מוצ'י קטנטנים ואם אפשר אפילו קפואים, הם הרבה יותר מוצלחים ועוברים בגרון מהמוצ'י הענקיים.

עוד דבר שטעמנו בשוק הוא גלידת מאצ'ה

את המאצ'ה, התה הירוק היפני, לא צריך להציג. זה כבר כמה שנים טובות שהוא מככב גם בעולם המערבי בקינוחים ובמנות שונות. אני מודה שעדיין לא גיבשתי דיעה מוחלטת לגביו. תה מאצ'ה נוטה להיות מר מאוד עם טעם של אצות. מנות רבות שמשלבות בתוכן מאצ'ה עושות זאת עם שילוב גבוה של סוכר שממתן את המרירות. בגלידה הזאת לא היו רחמים והטעם של המאצ'ה היה חזק במיוחד והיה קשה לסיים אותה (ואפילו להתחיל…).

עדכון חשוב: המכירה הפומבית של הטונה שינתה מיקום והיא מתקיימת כיום ב Toyosu Market. השוק החיצוני בצוקיג׳י נשאר במקומו והוא שוווה בהחלט ביקור.

שיבויה והרג'וקו (Harajuku)

שיבויה היא ללא ספק המקום שהכי מסמל את טוקיו, עם מעבר החצייה המפורסם. בשעות הבוקר כמות האנשים יחסית דלילה, אבל נסו לחצות אותו בשעות הערב המוקדמות בשעה שחם הרבה פחות וצעירים רבים גודשים את האזור. לא רחוק מהצומת העמוסה, במרחק של כ – 10 דקות הליכה בסמטאות צרות ושונות כל כך מהצומת הסואנת באזור שנקרא Omotesandō נמצאת הקונדיטוריה של דומיניק אנזל. הייתה לי הזכות לבקר בקונדיטוריה של אנזל גם בניו יורק וגם בלונדון וידעתי שגם על הסניף בטוקיו לא אוותר. אנזל, ממציא הקרונאט המפורסם יודע לשמור על היצירתיות המדהימה שלו ומקפיד לחדש כל הזמן בקינוחים שנראים גם מדהים מבחוץ (ומצטלמים מצוין לאינסטגרם) ולרוב מפתיעים גם מבפנים. הסניף בטוקיו נעים ונוח, וכמו במרבית הקונדיטוריות ובתי הקפה בעיר יש לו קומת ישיבה עליונה. באנזל קצת השתוללנו והזמנו יותר ממה שהעין רואה ופחות ממה שהבטן יכולה להכיל.

הזמנו את הטייק אוף של אנזל על האבטיח המרובע היפני. מדובר בקינוח מעולה בטעמי פיסטוק ושוקולד.

הלכנו גם על המון בלאן, מנה פופולארית גם כן ביפן. אנזל הוסיף לה טוויסט של הפתעת פטל בתוכה.

כבר באנו ללכת, אבל אז ראינו את המנה הבאה והחלטנו לנסות גם אותה

דווקא האבטיח הכי אכזב. זוהי מנה שמכוונת לקהל המקומי ולגלידת האבטיח היה טעם של מריר של אצות. עם כל הרצון לפתיחות לטעמים חדשים ושונים גם את המנה הזאת לא הצלחנו לאכול (אבל היא מצטלמת מעולה!). לקחנו איתנו צידה לדרך את הבבקה מאצ'ה אותה טעמתי רק למחרת בבוקר בחדר במלון יחד עם הקפה. דווקא פה הייתה לנו הפתעה מטורפת וזאת אחת הבבקות הכי טעימות שאכלתי. פשוט מעולה!

ממש מצידו השני של הכביש מול הקונדיטוריה של אנזל נמצאת קונדיטוריה מוצלחת לא פחות של Bubo Barcelona מדובר בקונדיטורית עלית שמקורה בספרד ושיש לה סניפים נוספים בעולם בעיקר בארצות ערביות (אבו דאבי) ובטוקיו. המקום סופר מוקפד, הקינוחים והמאפים מוצגים מבעד לויטרינה ונראים כתכשיטים יקרי ערך.

גם כאן תוכלו למצוא קומת ישיבה שנייה, פה וגם אצל אנזל, בנוסף לקינוחים ניתן למצוא גם אוכל קל.

היינו עדיין מלאות מדומיניק אנזל אבל בכל זאת הזמנו המבורגר (שהוגדר ע"י המתבגרת כאחד ההמבורגרים הכי טעימים שנאכלו אי פעם) וקווין אמאן נוסף רק הפעם עם מלית ג'נדויה שהיה מצוין גם הוא.

לא רחוק מבובו ומאנזל במרחק של כמה דקות הליכה נמצא אחד הרחובות הכי מתוירים בעיר, רחוב צר, ללא תנועת רכבים, צבעוני עמוס בחנויות ודוכנים שפונים בעיקר לתיירים ולצעירים, רחוב Takeshita.

גם אם אתם פחות חובבים מקומות תיירותיים, לא כדאי לפספס את הרחוב הצבעוני והמיוחד הזה. לקח לנו כשעתיים לעבור את הרחוב הקטן כיוון שכל חנות, כל דוכן וכל פינה מעוררים סקרנות.

לאורך הרחוב ובסמוך אליו תוכלו למצוא המון דוכני קרפים בכל מלית ותוספת אפשרית. המנות מוצגות כפי שמקובל בהמון מסעדות במנות עשויות פלסטיק מוצגות בחלונות ראווה.

תוכלו למצוא ברחוב את אחד מסניפי Daiso הגדולים ביותר עם מליוני פריטים שסביר להניח שאתם לא ממש צריכים, אבל הכל כ"כ חמוד (kawaii) ואסתטי. זה לחלוטין המקום להצטייד בו במזכרות והפתעות לאלו שנשארו בארץ רוב הפריטים פה לא עולים יותר מ 1000 ין (כ – 3 ש"ח).

עוד ברחוב תוכלו למצוא חנות של מותג הצ'יפס המקומי Calbee (ממליצה לטעום את התפוצי'פס בשקית שלהם באחת מחנויות הקומביני, לחלוטין אחד הטעימים). בחנות הזאת מכינים גם צ'יפס טרי ממש לפי הזמנה בתיבולים שונים של המותג.

עוד אטרקציה תיירותית ברחוב היא Totti Candy Factory, חנות הממתקים שידועה בשערות הסבתא הענקיות והצבעוניות הנמכרות במקום.

כל מנה כזאת מגיעה בצבעי הקשת, בקוטר של כחצי מטר ובטעמים שונים (כל צבע בטעם אחר). ללא ספק הרעלת סוכר במיטבה 🙂

שינג׳וקו Shinjuku

צפונית לשיבויה נמצא אחד מאזורי הבילוי, קניות ועסקים העמוסים ביותר בטוקיו (בהצלחה בתחנת הרכבת המרכזית באזור! בואו נגיד במילים עדינות שהיא מאוד מאתגרת 🙂 ) כאן תמצאו את גורדי השחקים הגבוהים בעיר המהווים נקודת תצפית מצוינת על העיר. כמו כן, אזור הגולדן גיי הוא אזור חיי הלילה עם ברים ומסעדות קטנטנות שחלקן פתוחות רק לקהל מקומי. גם בשינג׳וקו תוכלו למצוא בתי כלבו עצומים. בהמלצת נעמה גאון ביקרנו ב Isetan שגם לו קומת מרתף טעימה. ממליצה בחום על המאפים המושלמים של מייסון קייזר. אם תעלו לגג של הבניין תוכלו לשבת במעין פארק ירוק (על הגג, כן?) אליו מגיעות אמהות רבות עם תינוקות בעגלות. תוכלו לשתות ולאכול במקום ולהנות מהאוויר והנוף.

Asakusa

אחד הדברים שאני אוהבת בביקור בערים גדולות הוא שברגע שאתה מגיח כמו חפרפרת מתוך הרכבת התחתית, כמעט בכל תחנה מרכזית שתעצור תתגלה בפנייך שכונה חדשה וסגנון אחר ממה שביקרת בו עד כה. כך בדיוק הרגשתי כשנסענו לרחוב קפאבשי. ממש כשירדנו בתחנת הרכבת מצאנו מאפייה קטנה ושכונתית, לא קונדיטוריה מפורסמת או ידועה, לא מקום שנראה יוקרתי או מיוחד ולמעשה אני לא יודעת מה בעצם גרם לנו להכנס פנימה. אבל ברגע שנכנסנו לא יכולנו לעמוד בפיתוי וקנינו כמה מאפים.

הראשון הוא מעין סופגנייה שנקראת Pon de ring ומגיעה עם זיגוג דקיק של סוכר. היא פשוט הפתיעה אותנו לטובה, אע"פ שהייתה במרקם קצת צ'ואי ודביק, עדיין מדובר בסופגנייה אוורירית וטעימה מאוד.

מאפה נוסף הוא עוגת שמרים עם מלית שוקולד שהרגישה כמו בבקת השוקולד הכי רכה וטעימה בעולם. אחת מעוגות השמרים היותר טובות ומוצלחות שאכלתי. למקום קוראים Yamazaki bakery & Cafe. אם אתם באזור ממליצה להיכנס (אל תסעו במיוחד). הליכה של 10 דקות משם נמצא רחוב Kappabashi Dogu ללא ספק זהו הגן עדן של חובבי הבישול והאפייה וכל אספניי ואגרניי כלי המטבח למינהם. הרחוב עמוס בחנויות המוכרות כלי בית בעיקר למסעדות אבל גם לבודדים. כמעט כל חנות מתאפיינת בסגנון אחר ובכלים ספציפיים ותוכלו למצוא שם הכל, החל מתבניות אפייה, סירים, סכינים וכלי הגשה על כל צורותיהם, גם דברים שבכלל לא חלמתם עליהם. זה המקום להצטייד בחותמת חמודה ללחמניות הבאן שלכם.

ולמרות שהבטחתי לעצמי שאני באה בעיקר להסתכל, לראות ולמשש, לאור ארונות המטבח שלי הקורסים מנטל הכלים והתבניות, לא עמדתי בפיתוי וקניתי כמה כלים יפהפים בעיטור של סאקורה.

לא רחוק מרחוב קפבשי נמצא מקדש סנסו – ג'י ואזור אסקוסה Asakusa, לדעתי זהו אחד האזורים היותר יפים בטוקיו. אנחנו הגענו למקדש היפיפה בדיוק בין ערביים, בשקיעה והמחזה היה פשוט מרהיב: המראה של המקדש האדום על רגע השמיים המתכהים היה עוצר נשימה.

בשביל המוביל מהמקדש תוכלו להגיע תוך כמה רגעים לשוק אוכל ומזכרות Nakamise הגדוש בדוכנים. השוק הזה אמנם מתוייר מאוד, אבל יש בו קסם וחן רב. אנחנו כאמור הגענו מאוחר מידי וחלק גדול מהדוכנים כבר נסגרו או עמדו להסגר. בכל זאת זכינו לטעום Taiyaki ממתק יפני בצורה של דג הנאפה בדומה מאוד להכנה של וופל ומגיע במליות שונות. אני בחרתי במלית תפוחים שהתגלתה כמעדן אמיתי.

וכך מכינים אותו –

באזור אסאקוסה תוכלו למצוא גם את החנות "don quijote" (דון קישוט) זהו למעשה סניף של רשת חנויות הפרושות בעיר ומציעות 7 קומות של מוצרים שונים: ביגוד, הנעלה, קוסמטיקה, מוצרי חשמל, אוכל ועוד במחירים נמוכים. מסוג החנויות שאפשר לבלות בה שעות, ולקנות הרבה מעבר למה שתכננתם. זה המקום לקנות עוגיות אוראו בטעמים שונים ומשונים, סאקה, מדפסת תמונות לסלולארי ואפילו קימונו.

Odaiba

אודאיבה הוא אי מלאכותי המחובר למרכז טוקיו בגשר המכונה ״גשר הקשת״. האי המטורף הוקם עוד במאה – 19 לצורכי הגנה ובשנות ה – 90 של המאה הקודמת הפך לאזור פנאי ומסחר. מדובר באי עצום בגודלו, חיפשתי בכמה מקומות מה שטחו של האי ולא הצלחתי למצוא, בעיניי הוא בגודלה של עיר ישראלית ממוצעת (אבל יכול להיות שאני טועה…) יש בו לא מעט אטרקציות תיירותיות כמו גלגל ענק שמתנשא למעל 100 מטרים, מוזיאון מדע וחדשנות, מוזיאון לאמנות דיגיטלית (MORI), קניונים עצומים בגודלם, רפליקה של פסל החירות, פסל עצום של גנדאם (דמות רובוט מסרטי אנימה) ועוד ועוד אטרקציות כיפיות ומהנות.

הגישה לאי ברכבת אוטומטית שנוסעת הלוך ושוב בין האי למרכז טוקיו ופועלת ללא נהג היא אטרקצייה בפניי עצמה. הרכבת נוסעת על גשר הקשת והנוף הנשקף מהחלונות פשוט מרהיב. מומלץ לשבת עם יתר התיירים בקרון הראשון ובמקומות הישיבה הראשונים בקרון.

אנחנו בחרנו לבלות את היום באודייבה באונסן (אואדו-אונסן-מונוגאטארי) שזה המונח היפני למעיינות חמים או למתחם רחצה. תשכחו מהמרחצאות שאתם מכירים מהארץ ומהעולם. כאן לא מסתובבים בבגדי ים אלא בחלוקים פרחוניים דמויי קימונו שמקבלים במקום, גם מקרר ארטיקים לא תמצאו כאן, אבל יש מתחם שלם של אוכל, משחקים ובילוי. אין בריכת שחייה אבל יש בריכה יפהפייה שמיועדת לעיסוי הרגליים, ״פדיקור דגים״ וטיפולי ספא. המקום נקי, רגוע ונעים מאוד ואפשר להעביר בו בקלות כמה שעות ואפילו יום שלם של קצת שקט מהעיר הסואנת. שימו לב שבמרבית האונסנים אין כניסה לבעלי קעקועים.

דיסני

זו לא הפעם הראשונה שלי בדיסני, ויצא לי כבר בעבר לבקר בפארקים של דיסני בארה״ב ובפריז. מבחינתי הייתי באחד – הייתי בכולם. בעיניי אין הבדלים גדולים בין הפארקים השונים, דיסני זו מדינה בפניי עצמה ולא חשוב באיזו יבשת הפארק ממוקם.

אבל המתבגרת חשבה הפוך ממני. כמכורה לסרטים של דיסני, היא הייתה חייבת לעלות על כל מתקן ולראות כל הופעה שהפארק מציע. בסופו של היום, כשהפארק סגר את שעריו הייתי צריכה פשוט לגרור אותה משם ולהבטיח לה שיום יבוא ונחזור לשם ?. דיסני זה מקום שמח, וגם אני לא ממש סבלתי, אבל ברור לי שאם זה היה תלוי בי הייתי מעדיפה לנצל את היום הזה למשהו אחר.  שימו לב שישנם שני פארקים: דיסני סי ודיסנילנד. אנחנו ביקרנו בדיסנילנד אבל דווקא דיסני סי נחשב למוצלח יותר. עוד שני טיפים שיכולים לעזור לכם: ניתן לרכוש כרטיסים יום קודם בכל אחת מחנויות 7/11 ולחסוך את התור לקופות בכניסה לפארק, בכניסה לפארק ניתן להצטייד בכרטיס שיאפשר לכם לעלות לחלק מהמתקנים בתור המקוצר, דבר נוסף שיחסוך לכם זמן המתנה מיותר. הכרטיס ניתן ללא עלות.

Shimokitazawa

שכונה הנמצאת במרחק של כ – 10 דקות נסיעה משיבויה ושינג׳וקו הסואנות, אבל מרגישה אחרת ושונה לחלוטין. מדובר בשכונה של היפסטרים, עם וייב אחר ומיוחד. השכונה עם הבתים הנמוכים שוקקת חנויות, מסעדות ובתי קפה קצת מיוחדים. כאן תוכלו למצוא חפצי אמנות, חנויות יד שנייה, פרטי וינטאג׳ וארועים מוזיקליים. בביקור שלנו בשכונה התקיים במקום פסטיבל מוזיקה שמח וכייפי שמשך אליו אלפיי מקומיים בגילאים שונים.

המקום מלא במסעדות, בתי קפה ו״חורים בקיר״ המגישים מאכלים שונים וטעימים.

בהמלצת שרון ביקרנו ב Flipper's המתמחה בפנקייקים עבים במיוחד המוגשים עם תוספות שונות ומיוחדות. הכל בצורה אסתטית ומקסימה.

הדעות שלנו היו חלוקות לגבי הפנקייקים. בעוד המתבגרת פשוט עפה עליהם וטענה שמדובר באחת המנות הכי טעימות שיש, אני התקשתי לסיים את המנה שלי, פשוט כי לא היה לי טעים. פתרנו את חילוקי הדעות בינינו בזה שכנראה אני נפלתי אקראית על מנה לא מוצלחת במיוחד. התור הארוך מאוד מחוץ למקום מחזק את הסברה שלנו שאכן מדובר בלהיט שלא כדאי לפספס.

לא רחוק מפליפר׳ס נמצא בית קפה נוסף בשם Sunday Brunch אליו מגיעים כל אלו שלא היה להם כוח לעמוד בתור בפליפר׳ס. המקום מציע גם כן מנות פנקייק מפתות ומפוארות, אבל אפשר בהחלט לוותר, לא מדובר במנה מוצלחת במיוחד.

אחד המקומות הכי מפורסמים בשכונה הוא ללא ספק Shiro-Hige's Cream Puff Pastry בית הקפה החמוד שנמצא בבית מגורים בעל שתי קומות וחצר חיצונית והוא למעשה ״בית חרושת״ לייצור ידני של פחזניות בצורת טוטורו (דמות מתוך סרט אנימה יפני בשם ״השכן הקסום שלי טוטורו״).

הפחזניות החמודות להפליא נעשות בקפידה רבה ואי אפשר שלא להתפעל מרמת האסתטיקה הגבוהה וההקפדה על כל פרט ופרט. הן מגיעות במבחר טעמים, חלקם עונתיים כאשר לכל טעם צבע משלו.

בית הקפה המתוק נמצא במרחק של כ – 10 דקות הליכה ממרכז השכונה, והגישה אליו מאפשרת הצצה מסקרנת לחייהם של תושבי השכונה השקטה והנעימה. מלבד הטוטורו החמוד המקום מציע גם תפריט קליל של אוכל ושתייה.

עוד דברים שכדאי לדעת על טוקיו –

**תוכלו למצוא בטוקיו שתי רשתות המציעות טארטלטים קטנים של גבינה: Bake Cheese Tart ו – Pablo. שתיהן מוצלחות מאוד ומומלץ לא לפספס.**

**כדאי לשריין בלו״ז תוכנית ליום גשום (ויש לא מעט ימים גשומים בטוקיו. אנחנו ניצלנו את מזג האוויר לשיטוט בתחנת הרכבת Tokyo Station. תוכלו למצוא שם את הסניף היפני של Eataly המשובחת (פיצות ופסטות מדהימות) וגם סניף עמוס במיוחד של Bake Cheese Tart.

**מרבית החנויות, וגם בתי הקפה והמסעדות נפתחות ב -10:00, 10:30 וחלקן אפילו ב – 11:00**

**כמעט ולא תוכלו למצוא בעיר פחי אשפה ציבוריים, יחד עם זאת תופתעו לראות כמה העיר נקייה. היפנים נוהגים לקחת אתם שקית בתיק האישי ולהשליך אליה את הפסולת שלהם. את השקית ניתן לזרוק ברגע שתמצאו פח.**

**לא נהוג לאכול ולשתות ברחוב וסביר להניח שלא תראו יפנים מסתובבים עם כוס שתייה או סנדוויץ" ביד. בנוסף, לדוכני אוכל רבים אין שולחנות ישיבה בסמוך אליהם ולרוב פשוט מקובל לעמוד בסמוך מאוד לחנות או לדוכן בה רכשתם את המזון, לסיים לאכול ורק אז להמשיך הלאה**

**לרוב המחיר המצוין בתפריט או על הפריט איננו המחיר הסופי, יש להוסיף עליו עוד 8.5% אחוזי מס. אם המחיר כולל מס לרוב זה יצוין**

**בחנויות רבות מקובל לאפשר לתיירים לרכוש ללא מס ב – Tax free מעל סכום מסוים (בכל חנות הסכום שונה). בניגוד לאירופה למשל, שם משלמים מחיר מלא ואילו את המס דורשים רק במקום ייעודי או בשדה התעופה, ביפן תוכלו לקבל את ההנחה כבר במעמד הקנייה. תדרשו רק להציג דרכון במקום. אל הדרכון תשודך הקבלה בשילוב עם חותמת מיוחדת. אין צורך להציג את הפריטים שרכשתם בשה התעופה. קל, פשוט, נוח וכ"כ יעיל ויפני.**

**אם אתם צמחוניים, טבעוניים, שומרי כשרות או סתם מנסים לצמצם למינימום את המזון מהחי שאתם צורכים טוקיו תהיה לכם מאתגרת. רוב המנות מבוססות על מזון מהחי, גם מנות שנראות לכאורה ללא בשר עוף או דגים כדאי מאוד לבדוק היטב כי ישנה סבירות גבוהה שמזון מהחי יופיע בשומן או בציר שעליו מתבססת המנה.**

טוקיו היא ללא ספק אחת הערים הכי מדהימות שיש. לונה פארק ענק של טעמים וחוויות. לא יכולה לחכות לפעם הבאה ?