בלוג המתוקים של חן שוקרון
בשנה האחרונה החצי עובר איזה סוג של מהפך. מעיסוק רב בשנים בתחום של מכירות ושיווק, הוא החליט להתפתח בכיוון אחר לגמרי, לתחום שקרוב מאוד לליבו וקשור בילדים. מי שמכיר אותו יודע שלכל מקום שהוא הולך ילדים כרוכים אחריו. בכל בוקר כשהוא לוקח את הקטנצ'יק לגן, ילדי הגן שמחים לראותו, רצים ומחבקים אותו, קוראים לו בשמו…
במשפחתי ישנה מסורת שנהוגה עוד מימי ילדותי, כשסבי וסבתי היו בחיים – להתאסף בערב ט"ו בשבט למפגש משפחתי. אני יודעת שרבים נוהגים לקיים ביום זה "סדר ט"ו בשבט", אבל "סדר" זה הדבר האחרון שיש בערב הזה. בטח שלא מבחינה קולינארית. בערב הזה ישנה ארוחה מכובדת, אבל כוכבי הערב האמיתיים הם דווקא שפע האגוזים – אגוזי מלך, אגוזי לוז, בוטנים,…
כתלמידת תיכון, למדתי במגמת אמנות. חלק מלימודי המגמה כללו גם שיעורי צילום. זה היה לפניי 20 שנה (אלוהים!!), הרבה לפניי עידן המצלמות הדיגיטליות, והלימודים התמקדו בעיקר בהרבה שעות של עבודה ופיתוח בחדר חושך, והרבה פחות בצילום עצמו. עיצוב, אור, עומק שדה וקומפוזיציה היו מושגים שהתעמקנו בהם בשיעורים אחרים כמו שיעורי ציור, ואת המושג "סטיילינג" אף אחד לא הכיר אז…
כילדה, החג שהכי אהבתי היה חג פורים. ההתרגשות התחילה עוד לפני ט"ו בשבט – החלומות, התוכניות, וההתארגנות. זאת הייתה ההזדמנות להיות ליום אחד כל מה שרציתי להיות – מלכה, פייה או נסיכה. איזו מבין האפשרויות לא הייתה ממש חשובה – העיקר שאלבש שמלת קצפת נפוחה ואחזיק שרביט נוצץ ביד. אז, שלא כמו היום, שפע התחפושות…
מי שלא נשארו לו גבינות במקרר מחג שבועות שירים את היד…. אף יד לא מתרוממת אין מה לעשות, ככה אנחנו הישראלים – תמיד דואגים שיחסר ולכן קונים וקונים, ולבסוף נשארים עם מלאי מיותר. אני מודה – גם אני לוקה בשיגעון הזה, וגם אני קניתי וקניתי וקניתי גבינות לחג (אע"פ שבכלל לא היינו בבית, אלא התארחנו…
גם באוכל, בדומה לכורסת הפסיכולוג, הכול מתחיל מהילדות. תאנים טריות תמיד מעלות בי זיכרונות של ילדות. בשנות ה – 80 בירושלים, בימי הקיץ החמים, נהגה לשבת ברחוב יפו ערבייה ולמכור את מרכולתה – תאנים טריות וסברס. את הסברס היא קילפה במקום, מתעלמת מהקוצים ומגישה לקונה. בכל שבוע, אימא שלי ואני, בעוברנו לידה היינו עוצרות…
