בלוג המתוקים של חן שוקרון
אני כל כך אוהבת שיש עוגיות בבית. בעיניי יש לצנצנת עוגיות ביתיות על השיש סימן לחמימות ומשפחתיות, וגם פתרון מושלם כשמתחשק משהו קטן ומתוק ליד כוס קפה. זה נכון שיש לי חיבה מיוחדת לעוגיות מושחתות, עמוסות בשוקולד אבל יש לי חיבה יתרה גם לעוגיות פשוטות ומשובחות, כאלה שעשויות בעיקר מחומרי גלם טובים. כאלה הן העוגיות האיטלקיות…
תגידו שלום להתמכרות החדשה שלכם בחג הקרוב, התמכרות שיש סיכוי טוב שתישאר גם כשהחג יסתיים. מדובר בעוגיות קלות להכנה, שאין בהם גרגר קמח ואין בהן טיפת חמאה. הן מתאימות לחג, לשומרי הכשרות (פרווה) ומתאימות כמובן לכל מי שמתנזר משני חומרי הגלם האלו, לנמנעים מגלוטן ולנמענים ממוצרי חלב. ומעל הכל – הן טעימות בצורה ממכרת כך…
אני מודה, אני מאלו שדווקא אוהבים את עוגיות הפסח המסורתיות – את עוגיות הבוטנים החומות ואת עוגיות הקוקוס. את עוגיות היין התעשיתיות אני לא ממש מחבבת, אבל כן מצליחה להשתמש בהן כתחליף הולם לפתי בר המסורתי. אבל לא כולם כמוני, למעשה בימי החג אני יכולה להיות בטוחה שאף עוגיה לא תזוז ממקומה מצנצנת העוגיות שעל השיש. אז…
בשבוע שעבר השתתפתי בארוע בלוגרים לכבוד צאת ספרו החדש של מיקי שמו "אוצר העוגיות". בכל 5 שנותיי כבלוגרית, זוהי הפעם הראשונה שבה אני משתתפת במה שנקרא "ארוע בלוגרים". מידי פעם אני מקבלת הזמנות לארועים דומים, אבל לרוב אני מדירה את רגליי מהם. ארועי יחסי ציבור וקידום מכירות לרוב לא מעניינים אותי, ואם הם לא מעניינים…
יש המון יעדים בעולם שעדיין לא ביקרתי בהם ושאני מאוד רוצה להגיע ולבקר – ניו זילנד, סקנדינביה, דרום אפריקה והרשימה עוד ארוכה. אבל אם תשאלו אותי כמעט בכל רגע נתון "לאן בעולם תרצי לטוס ממש עכשיו?" התשובה ככל הנראה תהיה איטליה. הספיקו לי שני ביקורים, וירח דבש אחד כדי להתאהב לחלוטין במדינה הזו. בנופים, באנשים,…
לפניי זמן מה הציעו לי להשתתף בסדרת טלויזיה ריאליטי דוקומנטרית. אני לא יודעת מה אתכם, אבל לא מציעים לי כל יום להשתתף בתוכנית טלויזיה, ולכן רק עצם ההצעה ריגשה אותי מאוד. אבל אחרי שההתרגשות שככה וחשבתי על העניין, על המשמעות, ועל החשיפה, החלטתי לוותר ולרדת מזה. בעידן שבו כל אחד שואף להיות כוכב נולד, אני דווקא מעדיפה…
נדמה שכל העולם נרתם למאבק לשמירה על כדור הארץ שלנו. כולם עוסקים במיחזור, משתמשים בשקיות ניילון מתכלות ועוברים לשימוש במוצרים ידידותיים לסביבה. השבוע גם אני הפכתי ירוקה, ולא במובן של איכות הסביבה, אלא לירוק הכי טעים שיש – לפיסטוק. כן, למי שהיה עדיין ספק, או שאולי לא קרא את הרשומות הקודמות של עוגת יום ההולדת…
לחצי שלי ישנה כמות לא מבוטלת של חולצות מכופתרות בצבע תכלת התלויות להן בארון הבגדים. זה עדיין לא מפריע לו, בכל פעם שאנחנו נכנסים לחנות בגדים לגברים, לגשת מיד אל המדף עם החולצות המכופתרות, ולשלוף בחגיגיות חולצה נוספת בצבע תכלת. כי לא משנה כמה חולצות דומות יהיו לו, תמיד חולצה כזו נוספת תתקבל מבחינתו בברכה….
כמה ימים לפני חופשת פסח הבת שלי סיפרה לי שאחת החברות מהכיתה שלה, הביאה להפסקת עשר מצה עם שוקולד. כל הילדים כ"כ התלהבו וניסו לשדל את אותה ילדה לחלוק איתם את הארוחה שלה. בין המשדלים הייתה גם הבת שלי. הסיפור שלה שיעשע אותי מאוד. נחמד לראות שיש דברים שלא משתנים במשך כ"כ הרבה שנים,…
בכל פעם שאני מפרסמת רשומה חדשה אני מרגישה כאילו אני זורקת בקבוק עם פתק לים. אין לי מושג אל מי הוא יגיע ומה יעשו איתו. ההבדל היחיד הוא שבים האינטרנט הגדול, הבקבוק שלי מגיע לכמה יעדים שונים במקביל ולא רק ליעד אחד. העובדה שאנשים שונים, מהארץ ומהעולם קוראים את הדברים, וחלקם אף מיישמים במטבחם את המתכונים, מרגשת…
