בלוג המתוקים של חן שוקרון
חג שמח! אני שמחה לספר שהפוסט הזה משתתף במיזם אינטרנט ראשון מסוגו. שיתוף פעולה יצירתי של כ – 20 בלוגריות מוכשרות שחברו יחד לשרשרת פוסטים חגיגיים במיוחד לחנוכה. ממליצה לכם לא לפספס אף אחת! כבר לפי הכותרת אני מניחה שרובכם הבנתם שסופגניות ושמן לא יהיו כאן היום, אבל בכל זאת הבאתי איתי משהו טעים ומוצלח לא פחות. בשבועות האחרונים…
לפניי כשבועיים חל יום הבסטיליה, שהוא יום העצמאות הצרפתי. זה היה יום שבת בבוקר, ובעודי מפרסמת בדף של "מתוקים שלי" בפייסבוק מאפה צרפתי אחר, עלה בי חשק עז לקרפ צרפתי. קרפ חם עם מלית מפנקת של נוטלה. כעבור כשעה, החשק התעצם, וכבר רציתי לא קרפ בודד אחד אלא ערמה של קרפים, עם מלית קרמית וציפוי שוקולדי. לערמת קרפים שכזו קוראים בצרפתית…
וואו! עבר המון זמן מאז הפוסט האחרון. למרות שאני עסוקה רוב הזמן באפייה וברקיחת מתוקים חדשים, בשל העומס והעיסוקים השונים לא הצלחתי לעדכן פוסט חדש בחודש האחרון, ובחיי שהתגעגתי. אז כדי לפצות על תקופת ההעדרות הבאתי איתי עוגה. ולא סתם עוגה, אלא עוגה חגיגית, מרשימה, עתירה בשמנת והקצפות, אבל יחד עם זאת זאת אחת העוגות הכי קלות…
לפני זמן מה סיפרתי על אוסף הצנצנות שברשותי. אז מצאתי לו שימוש יעיל בצורת עוגות הגבינה שאפיתי בתוך הצנצנות. אבל לאחרונה מצאתי לו ייעוד נוסף, בעיקר עבור הצנצנות הקטנות יותר. השילוב של חופשת הקיץ, החום והרצון למשהו מתוק, אבל מהיר וקליל הניב את המתכון הבא – גלידת שוקולד שמכינים בכמה דקות של עבודה בלבד. לכאורה…
אני מה שנקרא "לקוחה נאמנה". אני תמיד חוזרת ועורכת את הקניות שלי באותן החנויות. יש לי את החנות הקבועה שלי שממנה מגיעות רוב זוגות הנעליים שלי, את חנות הספרים, שבה המוכרת החמודה כבר מכירה את הטעם שלי, ובהתאם ממליצה לי על ספרים. יש את סניף הסופרמרקט הקבוע שלי שבו השומר בכניסה אומר לי "שלום גברת,…
אחת הבעיות כשמארגנים לך מסיבת הפתעה, או כל הפתעה אחרת, לכבוד יום ההולדת שלך, היא שמאותה נקודה והלאה אתה בטוח כל שנה שמצפה לך הפתעה נוספת. בכל שנה, בסמוך ליום ההולדת, אתה מתחיל לגשגש ולרחרח וממתין בציפייה להפתעה שמגיעה או שלא. בתקופה הזו בשנה שעברה ציפתה לי הפתעה ליד ביתי – קטיף פטל. העובדה שקטיף פטל טרי מתקיים…
בפעם הראשונה שהייתי באירופה חציתי ברכב את אחד הגבולות שבין שתי מדינות אירופאיות. אם אני לא טועה, זה היה הגבול המשותף של צרפת ובלגיה, אבל תתפסו אותי במילה. שלט קטן ציין שעכשיו, בזה הרגע, אתה עובר למדינה אחרת. שתדע. לא גדר, לא שוטרים חמורי סבר, ללא ביקורת דרכונים ובלי נציגים של משטרת ההגירה. למי שגדלה…
לפניי כמה ימים קיבלתי המלצה לסרט מסוים. הממליץ טען שזה סרט מדהים – סרט שגם צוחקים בו, גם בוכים, גם מתרגשים ובסופו של דבר נשארים עם הרבה חומר למחשבה. נכון, יש הרבה סרטים מצחיקים, והרבה סרטים מרגשים אבל כמה סרטים שמצליחים לשלב את השניים, בצורה מושלמת, יש? אני חושבת שבדומה לסרט המומלץ, שמפעיל אצלנו במקביל…
כשהייתי בת 17 למדתי נהיגה. אחרי מספר לא מבוטל של שיעורים, מורה הנהיגה סוף סוף מצא לנכון שאני כשירה לקחת מבחן נהיגה. טסט, אתם יודעים. מכיוון ש"במילא לא עוברים טסט ראשון", וסתם מתוך חוסר ביטחון כללי, אני זוכרת שכשחזרתי הביתה ממבחן הנהיגה, הייתי מלאה בתחושה של כישלון. כ"כ הייתי בטוחה שלא עברתי, שאפילו כשהגיעה השעה…
עד לפניי כמה שנים הגדרתי את עצמי כטיפוס של קיץ. שמש בהירה, שמיים כחולים, ימים ארוכים, והבטחות לחופש שהקיץ מביא עימו עשו לי את זה הרבה יותר מאשר שמיים קודרים, אינסוף שכבות, בוץ וקור. אני לא יודעת אם זו העובדה שהתבגרתי, או אולי בשל כדור הארץ שמתחמם והופך את הקיץ לבלתי נסבל ואת החורף לנסבל…
